פסק-דין בתיק ת"ק 10060-12-11

ביום 13.11.2011 התרחשה תאונת דרכים, כאשר רכב התובע, נהוג על ידי שרית יצחקי (להלן: "הנהגת"), פגע ברכב הנהוג על ידי הנתבע 1 (להלן: "הנהג").

אין מחלוקת כי הנהג נסע לפני הנהגת וכי הפגיעות הינן בחזית רכב התובע ובאחורי רכב הנהג.

אין מחלוקת כי באותו כביש שבו נסעו הנהגים, שני נתיבים, אחד לכל כיוון, וביניהם קו הפרדה רציף.

הצדדים חלוקים בשאלת האחריות להתרחשות התאונה. כמו כן חלקו בעניין גובה הנזק, אולם במהלך הדיון התברר כי התובע מסתפק בסכום עלות חלקי החילוף ועלות דו"ח השמאי, משום שעבודות התיקון בוצעו באמצעות קרוב משפחה, ללא עלות.

לעניין התרחשות התאונה, העידו הנהגים שניהם, וכן עד התובע סעדה אהרון (להלן: "העד").

הנהגת העידה כי שני כלי הרכב ביצעו פניה ימינה בצומת מרומזרת, כאשר הנהג נוסע לפניה. לטענתה, ללא שום סימון או אזהרה, ביצע לפתע הנהג סטייה שמאלה לצורך ביצוע פניית פרסה, ומאחר ולא היה מרחב סטייה על מנת להתחמק מההתנגשות, התנגשה ברכבו מאחור.

במהלך עדותה, הוצגו תמונות של מקום התאונה, אשר צולמו לפי עדותה בסמוך לתאונה.

הנהגת טוענת כי הנהג ביקש "לעקוף" פקק תנועה ולפיכך ניסה לבצע פניית פרסה על מנת לחזור לכביש הראשי אחרי הפקק. יחד עם זאת, בחקירתה הנגדית, היא אישרה כי הנהג לא השלים פניית פרסה אלא רק החל בסטייה שמאלה ובמצב זה פגעה בו.

במהלך העדות שינתה את גרסתה, כאשר תחילה טענה: "הוא רצה לעקוף את הרמזור באמצעות פניית פרסה. ראיתי את זה" (עמ' 2 שורות 16-17) ולאחר מכן העידה: "לא היה לי מושג שהוא רוצה לעשות פרסה" (עמ' 2 שורה 20).

העד העיד תחילה כי שמע מכה וראה שרכב הנהגת פגע ברכב הנהג. אחר כך טען כי רכב הנהג הגיע במהירות, נצמד לימין הנתיב על מנת לבצע פרסה שמאלה, חרף קו הפרדה רציף. עוד העיד כי לאחר התאונה המשיך הנהג בנסיעה ישר, עבר את קו ההפרדה ונעצר ליד אבני השפה.

מאחר והעד הצהיר כי היה בתחנת הדלק והתכוון ללכת לקחת עיתון ואז שמע מכה, הרי שלא ניתן ליתן משקל רב לתיאור התאונה על ידו, שכן עולה ספק אם ראה את אופן התרחשות התאונה, או שרק לאחר שמיעת המכה הסיק את מה שהסיק.

הנהג הודה בעדותו שלאחר פנייתו ימינה, אמנם התכוון לבצע פרסה.

הנהג העיד שלצד הקו הלבן הרציף מסומן קו הפרדה מקווקו ולכן השתהה ולא ביצע את הפרסה, הגם שאותת שמאלה. אז הרגיש את הפגיעה מאחור.

אמנם עדות הנהג העלתה חוסר סבירות ביחס לכוונותיו בהגעתו למתחם, בשעת הבוקר המוקדמת, אולם לא ראיתי בחוסר סבירות זה משום להאפיל על גרסתו כי לא ביצע את פניית הפרסה.

לטעמי, עדותו של הנהג מתיישבת עם עדות העד, כי לא ביצע פניית פרסה. ולראייה - לאחר ההתנגשות נסע ישר באותו נתיב ולא נעצר בנתיב הנגדי. לפיכך, אינני סבורה שניתן לקבל את גרסת הנהגת כי מייד עם ההתנגשות, המשיך הנהג והשלים את פניית הפרסה. גם אם התכוון לכך, ותוך ביצוע עבירת תנועה, הרי שלא עשה כן בפועל.

לאחר שהתרשמתי מעדויות העדים כמפורט לעיל ומאחר ואין מחלוקת בדבר מיקומי הנזק, סבורני שלשני הנהגים אחריות להתרחשות התאונה.

היה מקום כי הנהג יבחן את תנאי הדרך והנוהגים בסביבתו באמצעות מבט במראות, בטרם שיאט את מהירותו באמצע הנתיב לצורך ביצוע פניית הפרסה. כפי שניתן להתרשם מהתמונות שהוצגו, מרחק נסיעתו עד למקום שבו ניתן לבצע פניה שמאלה, לצורך השתלבות בנתיב הנגדי, איננו רב. לכן היה עליו להמשיך בנסיעתו עד למקום שבו יוכל להסתובב בבטחה. בפרט כאשר אינו מכיר את הדרך.

מנגד, לנהגת תרומה גדולה להתרחשות התאונה, שכן לא שמרה מרחק מספיק מהרכב שלפניה, שהרי אם היתה עושה כן, היתה מבחינה היטב מבעוד מועד בתחילת סטייתו שמאלה, בולמת ומאטה את רכבה, מרחק מספיק ממנו, באופן שהיה מונע את התאונה.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי אחריות הנהגת להתרחשות התאונה, בפרט כאשר נהגה מאחורי הנהג ושדה הראייה שלה טוב משלו, גבוהה מאחריותו.